top of page

יומן מסע: שבעת האגמים של רילה

עודכן: 23 במרץ 2022

האגדה מספרת שלפני שנים רבות חיו בהרי רילה זוג ענקים - גבר ואשה. הם חיו באושר רב אבל, כוחות הרשע קנאו בהם וגרמו לגשמים עזים, לסערות קשות ולבסוף לרעידת אדמה. הענק ניסה להגן על ביתו ועל אהובתו בכל כוחו אולם, לבסוף הרשע ניצח והענק נפל ומת. האישה בצערה כי רב התייפחה בבכי ומהדמעות נוצרו שבעת האגמים. וכל השאר זה הגיאולוגיה..

ברחבי המרשתת יש אינסוף תיאורים של מסעות וטיולים להרי רילה (Rila) בכלל ול"שבעת האגמים בפרט" (Rila Seven Lakes). בלוגים ופוסטים של מטיילים וגם הצעות של מארגני טיולים, טרקים וסתם מידע רלבנטי כללי. אז מה יוסיף עוד בלוג? ובכן, התשובה היא בעצם ההכרה שלכל אחד יש את המסע שלו, "הרילה " שלו. החלטתי לשתף אתכם במסע שלי , בתקווה שתמצאו בו עניין ותועלת.


המסלול המתוכנן (מסומן באדום) : Walking in Bulgaria's National Parks | by Julian Perry

בכל פעם בנסיעה מסופיה לכיוון קניון קרסנה (Kresna Gorge) ועמק סטרומה Struma Valley)), אני צופה בפסגות הגבוהות שממזרח לדרך המתפתלת דרומה. באחת מהפעמים החלטתי לארגן לעצמי, יחד עם חברים טרק ל"שבעת האגמים". רוני אמר "קטן עליי", רזי אמר "יאללה" ואני התחלתי בהיערכות.

לאחר שעיינתי במקורות מידע שונים הגעתי למסקנה שהכי טוב לנו, שנחבור למדריך שיוביל אותנו. היתרון הגדול הוא שאיננו צריכים לעסוק בניווט והתמצאות, כי יש לנו מקצוען לסמוך עליו אולם, כאן טמון גם חיסרון בדיוק מאותן הסיבות. מצד שני, נוכל להתרכז במראות, בריחות, בצילום ובעיקר בלנשום. לא היה לנו ניסיון משמעותי בטיפוס ולכן לטעמי, ההתרכזות בלנשום הייתה חשובה, שלא לומר הכרחית.

משוטטות במרשתת איתרתי חברה שמציעה שירותי הדרכה לטיולים בהרים www.balkantrek.com. לאחר שהסברתי, כי אני מעוניין להגיע ל"שבעת האגמים" הם הצמידו לי מדריך, דאגו להזמנת מקומות לינה בבקתה וגם לתחבורה, מנקודת הסיום של המסלול ועד למקום שם החנינו את רכבנו בתחילת המסלול. כל המסע הזה נמשך כיום וחצי, המדריך הגיע בזמן לנקודת המפגש, היה סבלני ומאיר פנים ותרם רבות לכך שחווינו חוויה מרוממת נפש.


חשוב לי לציין, כי בבולגריה יש פערים ענקיים, בין התשתיות האינטרנטיות, לבין התשתיות הפיסיות. כך זה בכל תחומי המסחר והשירותים. לכן, אל תפתחו ציפיות בכל הנוגע למיקום משרדי חברה זו או אחרת- לא אחת התפעול יהיה ממשרד בדירת מגורים באחד מהרובעים הישנים של העיר (סופיה או גם בערים אחרות) וחשוב שלא לשים לב ל"קנקן" אלא למה שבתוכו. לכן, להמלצות אישיות יש חשיבות רבה. כאמור, חוץ מהחברה שציינתי לעיל יש המון מארגנים אחרים אז, תבחרו מה שתבחרו אבל, שימו לב להמלצות ולעדכניותן.

ניתן לעקוב אחרי המסלול על גבי הדמיה תלת ממדית באתר www.fatmap.com או באפליקציה. פשוט חפשו: Rila Seven Lakes. האתר הוא בתשלום אולם, יש גם תקופת ניסיון ואפשר להשתמש בזה.

יצאנו לדרך מקומפלקס Malyovitsaלבושים בשכבות כדי שנוכל להתקלף עפ"י הצורך, וברשותנו צידה בסיסית של מזון ומים ליום טיול- בקבוק רקייה בשביל הנשמה, לחם טרי ו"לוקנקה", אותו נקניק בולגרי מותסס וטעים, קצת פירות וחטיפים, בשביל האנרגיה ויאללה לדרך. הצעידה הייתה בתוך היער, עולים ויורדים, יורדים ועולים, חוצים אפיקי מים זורמים ובסך הכול היה נעים ביותר. הגענו ל Vada Hut, שהייתה נקודת הציון הראשונה שלנו בציר ההליכה. המקום היה סגור ולכן המשכנו ללא עיכובים מיותרים.



Lovna Hut
Lovna Hut חייבים לטעום כאן יוגורט בדבש אורנים ושאר תוספות | צילום: אורי לוי

בהמשך, הגענו ל Lovna Hut, עוד בקתה שיכולה לספק את הצרכים הבסיסיים של מטייל בהרים. הפרש הגובה בין שתי הבקתות היה של כ 200 מטר, מה שלדעתנו הצדיק מנוחה לקפה. המקום היה ריק ממטיילים אחרים אולם, גברת אחת, שמתפעלת את המקום, צצה משום מקום וברכה אותנו לשלום. רוני זיהה הזדמנות לארוחה קלה ושאל: "יש יוגורט?", "יש" ענתה הגברת. "ודבש, יש?", "בוודאי, גם אגוזים וריבה ביתית מפירות יער", ענתה בעלת המקום. ובכן, התיישבנו ומקפה קטן "על הדרך" זכינו ליוגורט בולגרי ביתי "אסלי", כולל כל התוספות שסופקו בנדיבות רבה והחוויה הייתה מושלמת. רוני ביקש תוספת וגם קיבל, מתעלם מהעובדה שעוד דרך ארוכה לפנינו וצורך לטפס עוד 500 מטר הפרשי גובה. נחנו מעט ואכלנו הרבה ויצאנו לדרך העולה ומתפתלת לכוון Rilski Ezera Hut, שם נלון ולמחרת נטפס לזירת שבעת האגמים.



Rilski Ezera Hut
Rilski Ezera Hut | צילום: אורי לוי

התכנון היה להליכה של כ 4 שעות, לנו זה לקח כ 6 שעות, גם תודות לכמויות היוגורט שהעמסנו בקרבנו. הקטע האחרון של הדרך היה טיפוס רצוף באזור שהיה חשוף לחלוטין והיה צריך להיזהר מדרדרת של אבנים כדי שלא להיפגע. כבר התחיל להחשיך וגם ערפל סמיך החל לעטוף אותנו. מתוך הערפל הבחנתי באורות מנצנצים במרחק. "לשם צריך להגיע" סיננתי לעצמי, בעודי מתנשף וממשיך לטפס. לפתע, אני רואה את הפתח של הבקתה ממולי. הערפל תעתע בי ועיוות את תחושת המרחב שלי כך, שהאורות היו הרבה יותר קרובים ממה שחשבתי. לא הצטערתי.


לאחר התארגנות בחדרים נגשנו לבדוק מה בתפריט. אחרי יום צעידה וטיפוס יכולתי לאכול פיל. המקום הזה נידח אבל להפתעתי, התפריט היה מגוון וכלל את מיטב המטבח הבולגרי, והכי חשוב מרק "שקמבה" (Trife Soup) , קבאב בולגרי ובירה. לא צריך יותר. למחרת, הבנתי איך זה עובד, ראיתי את שיטת השינוע, של "שרשרת האספקה".


הפרת כללי הבטיחות על-ידי ה"קאמניצה"

קמנו מוקדם בבוקר, והתחלנו לטפס לזירת שבעת האגמים. זה התחיל בטיפוס איטי על ההר שמאחורי הבקתה. היינו בגובה של כ 2,200 מטר ואנחנו בדרכנו לפסגה בגובה של כ 2,660 מטר בשם Ezeren Vruchשמשמעותו "פסגת האגמים" מה שמרמז כי, מכאן יש תצפית המאפשרת לראות את שבעת האגמים. מן הסתם זה מותנה בכך, שאין ערפל או עננים נמוכים. למצער, היו עננים נמוכים וגם אובך דק. נו, נצטרך להסתפק במראות של כל אגם בנפרד וכך יישאר לנו "טעם של עוד", כדי שנוכל בעתיד לנסות את מזלנו שוב. למרות הכול, הדרך הייתה מקסימה, האוויר נקי ומרומם, סוסים רעו באחו, פרחים לבלבו והאוויר היה מלא בריח של טבע מתפרץ.


בדרך לפסגה | צילום: אורי לוי

פסגת האגמים 2,657 מטר
פסגת האגמים 2,657 מטר | צילום: אורי לוי


Salzata
"הדמעה"-"Salzata" | צילום: אורי לוי

״הכליה״ - "Babreka" | צילום: אורי לוי


בירידה לכיוון הבקתה, חלפנו באזור המשמש להתכנסות השנתית של "האחווה הלבנה"- התנועה הדנוביסטית. השם קצת מטעה ויכול לעורר רגשות שליליים בשל דמיונו לשמות של כל מיני ארגונים גזעניים בעולם המערבי שעוסקים בעליונות ה"גזע הלבן" אולם, ה"אחווה" היא ההיפוך הגמור. מדובר בתנועה הדוגלת בשוויון, אחווה, וחיבור עם הטבע. הטקסים והריקודים המקודשים נקראים Paneurhythmy והם מיועדים לחבר את הארצי עם הקוסמי, ואת היחיד עם השלם, תוך תרגול תנועות הנגזרות מן הטבע ובחיבור עם הטבע והכל באופן מחזורי. נושא זה הוא מרתק בפני עצמו ומצריך התייחסות נפרדת. ההתכנסות נערכת מידי שנה בשבוע האחרון של חודש אוגוסט ואז המקום הופך לאזור של הפנינג המוני, שבו מתקיימים טקסים ניאו פגאניים וגם תרגול של ריקודי הפולחן אותם חיבר מנהיג התנועה והמורה הרוחני שלה Peter Danov, הידוע גם בשמו המקודש Beinsa Douino.




כתובות וסמלים ניאו פאגניים באתר ההתכנסות של ה"אחווה הלבנה"



רזי דיווח, כי הנעל שלו התפרקה ולכן סיכמנו שלא נחזור את הדרך מהבקתה לרכב רגלית אלא נרד ברכבל ובאמצעות רכב 4X4 נגיע לרכב שלנו שחנה ב Malyovitsa Komplex. הירידה ברכבל הייתה נעימה וחרישית, הזדמנות להיפרד מהיער שכיסה את המדרונות בטרם נחזור להמולה האורבנית אליה הורגלנו. בתחנה התחתונה חיכה לנו הג'יפ עם שני חבר'ה שהסיעו אותנו דרך מעבה היער ובין העצים. זאת הייתה חוויה מיוחד במינה, בלתי צפויה, מפחידה... לא אגזים אם אומר שזאת הייתה הנסיעה הכי מפחידה בחיים שלי אבל, בסוף הגענו לסוף המסלול, עייפים אך מרוצים. גם החבר'ה בג'יפ נראו מרוצים למדיי לאחר הטיפ השמן שקיבלו.







 

מעניין אתכם? רוצים לדעת עוד? להתעמק? לחוות? לטייל איתי בבלקן?

השאירו פרטים ב׳צור קשר׳ או הרשמו ל Newsletter שלי ונהיה בקשר



Comments


  • Facebook
  • Instagram

הצטרפו לקבלת עדכונים

הצלחתי לסקרן אתכם? הצטרפו לרשימת התפוצה שלי והשארו מעודכנים בבלוגים חדשים

תודה שהצטרפתם

© 2023 במשעולי הבלקן

עיצוב: הבוטיק הדיגיטלי

bottom of page