מבוא
המרשתת מלאה בחומרים על כל דבר ועניין. גם על טיולים בבולגריה יש חומר רב ומגוון. יש כתבות עם זיקה שיווקית, יש כאלו בזיקה אתגרית ויש אחרות המתבססות על התרשמות אישית. אנסה להציג בפניכם זווית אחרת של הרודופים, זווית אישית, מתוך המסתורין השזור בדרכים המפותלות המכוסות לא פעם בערפילים ומתוך שעות ארוכות ובודדות של נסיעות בדרכים, שאינן ארוכות במיוחד אולם, נדמה שאינן מסתיימות לעולם. פיתול רודף פיתול, הנה תצפית חדשה על מפל זה או אחר, הנה הנהר השוצף לצד הדרך והנה שלט המעיד על פניה לכפר שנמצא כמה קילומטרים במעלה או במורד השביל ויש בו תושבים בודדים, או לעיתים אפילו זה לא.
הרי הרודופים – ארצו של אורפיאוס
הרי הרודופים (Rodopi) נחשבים לאחד המקומות היפים והציוריים ביותר בבולגריה. לאן שלא מביטים, הצבע הירוק הוא הצבע השליט בכל מיני גוונים, בקיץ כמו בחורף וכל מה שביניהם. פה ושם פרחים צהובים, כחולים, סגולים, לבנים ואחרים, הכל בהתאם לעונות השנה. רעש המים הזורמים בנהרות, מתערבב עם המיית הרוח ועם צרצורי החרקים או ציוצי הציפורים. כן, האוכלוסייה האנושית דלילה למדיי אבל, הטבע בלתי מופרע, מתפרץ ומחכה להתגלות במלוא הדרו.
טיילתי ברודופים בעשרים השנים האחרונות מספר רב של פעמים. תמיד גיליתי טבע פראי, היסטוריה עתיקת ימים, אגדות, מיתולוגיות או בקיצור, עולם ומלואו.
לפעמים הגעתי מצפון, מהבלקן מאזור Sredna Gora (Koprivshtiza ) לאורך קו הרכבת צרת הפסים ועד ל Velingrad, קו המשרטט את הגבול בין הרודופים המערביים להרי רילה ופירין.
לפעמים ירדתי מ Plovdiv, חוצה את מישורי תראקיה ויורד דרומה, דרך Asenovgrad, לכיוון Pamporovo ובהמשך Smolian ו Zlatograd ומעבר הגבול ליוון.
ולפעמים חציתי ממערב, מאזור הרי פירין (מעבר Papaz Cahir) לכיוון עיר הספא Devin וכל מה שביניהם. שדות מוריקים בהם גווני ירוק מדהימים משתלבים ביערות מחט כהים, צוקים תלולים וקניונים ציוריים. האזור מחולק לרודופים המזרחיים ולרודופים המערביים.
הרודופים המערביים גבוהים יותר, הערוצים תלולים יותר וישנן מערות רבות. הרודופים המזרחיים מאופיינים בפני קרקע נמוכים יותר. ברודופים בשונה מההרים רילה (Rila) ופירין (Pirin) אין מצוקים משוננים ושטח אלפיני. בחלק המערבי של הרודופים האקלים טיפוסי לפסגות הרים ובחלק המזרחי האקלים ממוזג יותר עקב האוויר המגיע מהים האגאי דרך העמקים שבאזור.
על פי המיתולוגיה היוונית בן האלים אורפיאוס נולד ברודופים. אורפיאוס נהג להקסים את האנשים והחיות במוזיקה הקסומה שלו. האל אפולו העניק לבנו אורפיאוס את כלי הנגינה- הלירה ולימד אותו לנגן בה. אורפיאוס הפליא בנגינתו ואף אחד לא יכול היה לעמוד בפניה, לא אויבים ולא חיות רעות. אפילו עצים ואבנים הוקסמו/כושפו על-ידי נגינתו. אורפיאוס היה מאוהב ביורידיצ'ה. יום אחד, יורידיצ'ה מתה מהכשת נחש. אורפיאוס האבל ירד לשאול כדי לשכנע את אל השאול להחזיר לו את אהובתו. הוא הפליא בנגינתו והמס את ליבם של כל שוכני השאול, אפילו את ליבה של המפלצת התלת ראשית - סרברוס. אל השאול הסכים להשיב את יורידיצ'ה לאורפיאוס ולעולם החיים, בתנאי שאורפיאוס לא יסתכל לאחור בזמן היציאה מהשאול ועד שיורידיצ'ה לא תתגלה באור מלא. אורפיאוס היה סבלן מאוד, כיאה למוסיקאי אולם, ממש לפני השלמת המסע, לא עמד אורפיאוס במשימה הציץ לאחור, הבחין ביורידיצ'ה שעדיין הייתה בדמות צל. הצל נעלם בשאול לעולמי עד ואורפיאוס נותר בעולם החיים, שבור לב ומנגן מוסיקה נוגה. לבסוף אורפיאוס שחפץ במוות זכה בו, וכך התאחד עם אהובתו בשאול.
אחד הצמחים המעניינים ביותר, אנדמי לרודופים, נקרא הפרח של אורפיאוס (Haberlea rhodopensis) הגדל רק באזור זה. האגדה מספרת שהצמח החל לצמוח מדמו של אורפיאוס. לצמח יש את התכונה המדהימה ללבלב מחדש גם לאחר שהתייבש.
אגדה מפורסמת אחרת מספרת על המלך התראקי חם (Hem) ומלכתו רודופה (Rodope) שאהבו אחד את השני כל כך עד, שנהגו לקרוא זה לזו על שם האלים זאוס והרה. האלים נפגעו מהתנהגותם הבוטה והפרידו ביניהם בכך שהפכו אותם לשתי שרשראות הרים נפרדות (סטרה פלנינה - הרי הבלקן והרודופים – Stara Planina and Rodopi).
אגדות אלא ואחרות יחד עם אתרי פולחן עתיקים הופכים את הרודופים למקום בעל נופח מיסטי מעניין. בחלקו המזרחי נמצא האתר המגאליטי פרפריקון (Perperikon). במקום זה ניצב בעבר המקדש לאל דיוניסוס שאליו נקשרות אגדות רבות אחרות. שתיים מאגדות אלא נקשרות למזבח במקום שממנו התפרסמו שתי נבואות שהתממשו. נבואה אחת חזתה שאלכסנדר מוקדון יזכה לתהילה של כובש גדול והשנייה חזתה את כוחו של קיסר האימפריה הרומית הראשונה יוליוס קיסר.
לטייל ברודופים
תיירות הכפר המפותחת בהרי הרודופים מהווה הזדמנות נהדרת להכיר את התרבות המקומית ומאכליה. האנשים באזור מכניסי אורחים ושהות בחלק מבתי הכפר תאפשר לאורחים להתנסות במנות רודופיות טיפוסיות כגון: פטטניק (Patatnik) – לביבת תפ"א ובצל, צ'וורמה (Cheverme)- צליית בשר על שיפוד, סמיליאנסקי פסול (Smilyan beans) ואחרים.
המקומות המועדפים עלי אלה הכפרים (ממערב למזרח): לשטן (Leshten), קובאצ'ביצה (Kovachevitsa), יאגודינה (Yagodina), טריגרד (Trigrad), שירוקה לקה (Shiroka laka), גלה (Gela), מוגיליצה (Mogilitsa), סמיליאן (Smilyan), מומצ'ילובצי (Momchilovtsi),ארדינו (Ardino) ורבים אחרים.
טיול באתרי הרודופי כולל מעבר בקניונים המרשימים טריגרדסקו ז'דרלו (Trigradsko zhdrelo) ובוינובסקו ז'דרלו (Buynovsko zhdrelo). בקניונים אלו ממוקמות מערות ייחודיות גרון השטן (Dyavolsko garlo), ויאגודינסקה (Yagodinska) שנגישות לביקור.
בנוסף לכפרים, הערים הרודופיות מציעות תנאים מצוינים לאירוח. ברודופים ממוקמים חלק מאתרי הספא המפורסמים בבולגריה- בעיר ולינגרד (Velingrad) ובעיר דוין (Devin). השילוב של מים מינרלים ואוויר הרים צח מושך מבקרים לאזור זה, כבר אלפי שנים. הנופש באתר הספא יכול להיות משולב בתיירות אתנית: המוזיאון בסמוליאן (Smolyan), צ'פלרה (Chepelare), בטק (Batak), זלטוגראד (Zlatograd) וקרג'לי (Kardzhali) משקפים את האתנוגרפיה וההיסטוריה של האזור.
את התרבות המקומית ומנהגיה רצוי לחוות על-ידי ביקור באחד מהפסטיבלים או החגים המקומיים. דוגמא טובה זהו פסטיבל רוז'ן (Rozhenski sabor) , אירוע בן יותר ממאה שנה. מידי כמה שנים (פעם זה היה בתדירות ארבע שנתית) ביולי או באוגוסט, בולגרים מכל קצוות המדינה מתכנסים תחת פסגת רוז'ן (Rozhen) לכינוס זה. לצד תחרות בין המבצעים השונים מתקיימות גם הופעות בערב של מיטב הזמרים מהאזור.
דוגמא אחרת היא פסטיבל של נגינה בחמת חלילים, אחד מהסמלים האופייניים של האזור. בתחילת אוגוסט באחו בשם אילינדן (Ilindenski polyani) שליד הכפר הרודופי גלה (Gela) מתכנסים הרכבים מכל רחבי האזור לחגוג, לנגן, לשיר ולרקוד. מסורת בת מאות שנים הנשמרת עד לימינו אלו ומשמרת את העושר המיוחד של השירה הרודופית. מטרת הפסטיבל לעודד את הפולקלור הרודופי האוטנטי.
בכל שנה בסוף יולי בכפר טריגרד (Trigrad) נערך פסטיבל מסתרי אורפיאוס (Orficheski misterii), שכולל הדגמות של טקסים פגאניים מתקופות שונות.
בזלטוגראד (Zlatograd) נמצא המתחם האתנוגראפי היחידי ברודופים המציג את הכישורים של אומנים ובעלי מלאכה מקומיים ושליטתם בביצוע מלאכות בשיטות של זמנים עברו.
אני רוצה לספר לכם על כמה מקומות מדליקים שהגישה אליהם היא קלה יחסית אולם, בשל המרחק כדאי לצאת לטיול אליהם מתוך שהיה של לילה אחד לפחות ברודופים, בעיירת הספא Devin, או ב Smolyan, או ב Kardzhali – תלוי כמה מזרחה תרצו להעמיק וכמה זמן עומד לרשותכם. זכרו, המרחקים אינם גדולים במיוחד אולם, אופי הדרכים מצריך מהירות נהיגה נמוכה יחסית ובשילוב עם עצירות בנקודות תצפית ולמנוחה זה לוקח לא מעט זמן.
מערת יאגודינה וקניון בוינובו
קניון בוינובו הוא הקניון הארוך ביותר בבולגריה. הוא נמצא בין הכפרים יאגודינה (Yagodina) וטשל (Teshel). הוא נוצר על ידי פעולת החתירה בסלע של נהר בוינובו אשר, במשך מיליוני שנים חתר את שכבות השיש ויצר תופעת טבע מרשימה במידותיה. הסלעים המקיפים את נהר בוינובו מגיעים לגובה של כמה מאות מטרים במקומות מסוימים ובחלק הצר ביותר שלהם הם נקראים "קפיצת הזאב" – המקומיים יודעים לספר, כי בחורף הזאבים קופצים מצד לצד של הקניון כדי לתקוף את העדרים שלהם (נשמע כמו אגדה אורבנית טובה). ניתן לראות היטב, כי במקומות מסוימים הקניון צר כל כך שהקירות המאונכים שלו כמעט נוגעים האחד בשני.
באזור מערות רבות (כ 36 במספר), אשר המפורסמת שבהם היא מערת יאגודינה שפתוחה לקהל הרחב. זאת המערה הארוכה ביותר ברודופים – 8501 מטר, אשר מהם רק קילומטר וחצי נגישים למבקרים. הטמפרטורה בה היא בין 6-8 מעלות בכל השנה והלחות היא מעל 90% (כמו ברוב המערות). המערה מהווה מערכת מורכבת של מעברים במספר מפלסים. המפלס התחתון מותאם למבקרים בשביל נוח ומואר כולל מערכת של מדרגות המאפשרות מעבר בין החללים השונים. בנוסף אליו יש עוד שני מפלסים מחוברים במערה. המסלול למבקרים מתחיל ומסתיים בפתחים מעשה ידי אדם, כאשר הפתח הטבעי אינו נגיש למבקרים. הכניסה הטבעית של המערה נמצאת בערך ק"מ אחד במורדות נהר בוינובסקה. נמצאו בה שרידים של מגורים מהתקופה הניאוליתית (תקופת אבן-נחושת) – כלי חרס, כלי עבודה, קמין חרס ועוד. המחקרים מראים, כי במקום זה התגוררו אומני קדרות, שהביאו את החימר מפנים המערה. האולם, בו מתחיל הסיור, הוא אולם הסילבסטר. המערנים (חוקרי המערות) באזור ואורחיהם ממקומות אחרים מקבלים בו את פני השנה החדשה, ולשם הגברת מצב הרוח מביאים עץ אשוח אמיתי. החלל הבא הוא אולם הטקסים, בו בוחרים להתחתן זוגות בעלי רוח הרפתקנית. יש בו מזבח, ואילו התצורות היפות על הקירות מקנות אווירה מיוחדת. לאורך מסלול הביקור ניתן לראות דוגמאות יפות של כמעט כל סוגי תצורות הסלע במערות, אך המרשימות ביותר הן פניני המערה. הן נוצרות כפנינים אמיתיות מגרגיר חול קטן, שנפל לתוך בריכת מים (שקערורית), ושבמשך שנים רבות בתנאים מתאימים של תנועה סיבובית נעטף בקלציט כדי לקבל את צורתו העגולה. תהליך ההיווצרות של פניני מערות אורך מאות בשנים ומכאן נדירותן. בנוסף לפניני המערה אותן ניתן לראות בארון תצוגה במערה, ישנם זקיפים (סטלגמיטים), נטיפים (סטלקטיטים) ,עמודים (סטלקטונים) ו"וילונות" הנוצרים מזרימת מים הממיסים קלציט על קירות המערה. בכניסה למערה, ניתן לקבל חומר הדרכה על המערה בשפות שונות, כולל בעברית. איבו ידידי, המשמש כקופאי במקום וגם כמדריך המלווה את הקבוצות המבקרות במערה מידי שעה עגולה, סיפר לי כי החוברת בעברית תורגמה בצורה לא מוצלחת ולכן הוא הפסיק לחלק אותה למבקרים קוראי עברית. בקשתי ממנו את הנוסח הבולגרי המקורי של חוברת ההדרכה ותרגמתי את הטקסט לעברית תקנית הראויה להדפסה. שלחתי לו את החומר ואני מקווה שנוסח עדכני יופץ בהקדם. נכון, לאוגוסט 23 הנושא טרם תוקן. קניון בוינובו נגיש גם ברגל וגם בכביש אספלט, אשר עובר על יד הנחל – בבסיס עצמו של הסלעים. הכביש הינו בעל נתיב אחד עם תנועה דו-כיוונית – לא מומלץ עבור רכבים כבדים ונהגים חסרי סבלנות. מה שמזכיר לי, שבביקורי האחרון באזור בחודש מאי האחרון, למחרת הביקור במערה נתקענו בדרך מ Devin מערבה עם רכב תקול. מעניין מה היה קורה אם התקלה הייתה מתרחשת בכביש הצר של קניון בוינובו... הוכחה נוספת שצריך מזל בחיים.
הגשרים המופלאים
במרחק של שעה מהעיר Chepelare (כ 30 ק"מ) נמצא האתר היפיפה הזה. פה ושם על אם הדרך ישנם דוכנים לממכר תוצרת חקלאית ובין השאר מכירה של שעועית סמיליאן – שעועית צבעונית טעימה בעל טעם מתקתק הנוטה לפחות לטעמי לערמונים. נצלו את ההזדמנות לקנות, לבשל ולהנות. מחצית המרחק לגשרים המופלאים היא בכביש המהיר ומחצית מהדרך היא בכביש משובש אולם, עביר גם לכלי רכב קטנים וגם למיניבוסים (לכל הפחות). בכל מקרה, צריך לברר לגבי העבירות בדרך הזו בעיקר אחרי עונת החורף היות וייתכן והדרך נסחפה או שנוצרו בורות לא עבירים לכלי רכב נמוכי גחון. אני מניח שבכל מלון בסביבה המידע הזה קיים. הגשרים המופלאים אינם גשרים אלא שרידים של מערה קארסטית- חלל הנוצר מהמסה של סלעי גיר, גבס ודולומיט עקב חדירת מי גשמים. תהליך כזה מייצר מערות נטיפים. האתר המדובר נוצר מחתירת מי נהר בסלע כך שנוצרה מערת מים עמוקים. עם הזמן קרסה תקרת המערה, אולי בעקבות רעידת אדמה וכך נותרו הקשתות היפיפיות המכונות הגשרים המופלאים. גיאולוגים משערים, כי שרידי ההתמוטטות נסחפו במורד הנהר במרוצת הדורות. במורד הנהר נמצאות קשתות קטנות יותר שאינן נגישות אולם, ניתן לצפות בהן מהשביל היורד לאתר. הקשתות הנגישות הם במעלה הנהר. מצבור הקשתות הנגיש מעוצב על-ידי שלוש קשתות, שהגדולה שבהן בגובה 45 מ' ורוחבה כ- 40 מ'. ליד הקשת הגדולה ישנן קשתות קטנות יותר אבל יפות לא פחות. ניתן להגיע מהשביל היורד ממגרש החניה עד לריכוז קשתות זה, לחצות בגשרון עץ את הנהר ולטייל לאורך הקשתות, בתוך ה"מערה" (כן, יכול להיות שיהיה צורך להרטיב קצת את הרגליים...). בכל מקרה, המקום יפיפה והאזור מוקף ביער של עצי מחט ותיקים, בני מאה לפחות. מכל פינה ניתן לצפות ביער, בזרימת המים במורד, במפלים קטנים, וסלעים מכוסים בטחב. אם יתמזל מזלכם, תוכלו להיתקל גם בסלמנדרה מצויה המסתתרת בינות לסלעים (נא לא לגעת!). לאחר שמסיימים את הביקור בתחתית הערוץ חוזרים בשביל שבו ירדתם בחזרה לכוון המדרגות ליד המסעדה הקטנה, שיש בה תפריט בסיסי אבל, טעים וטרי. ניתן לאכול תוך ישיבה בחיק הטבע בשולחנות העץ הספורים שבחזית המסעדה. בזמן ההמתנה לאוכל שיגיע ניתן לטפס בשביל העולה מעל מצבור הגשרים המופלאים שבתחתית הערוץ למקום ממנו ישנה תצפית יפה ובקרבת מקום גם מציעים (בעיקר בסופי שבוע) פעילות של גלישה באומגה.
לסיכום, ממגרש החניה קיימות מדרגות נוחות המובילות עד למסעדה ומשם פונים ימינה לשביל היורד לתחתית הערוץ ולמצבור הקשתות הנגיש לציבור. השביל אינו ארוך ויש בו מפעם לפעם סלעים (בולדרים) המצריכים משנה זהירות. בביקורי האחרון שם, בחודש מאי האחרון, מעקה הבטיחות לאורך השביל היה שבור ומונח בצד הדרך. לפיכך, נדרשת ירידה זהירה אולם, הירידה אפשרית, גם אם בחלק מהתוואי צריך לרדת בישיבה/גלישה, תוך עזרה הדדית של חברים בקבוצה. המאמץ שווה את המראות והאוירה. העלייה באותו תוואי קלה יותר. מומלץ ביותר!
במראה קסום במיוחד חזיתי באפריל האחרון. באזור Pamporovo עוד היו שטחים המכוסים בשלג שלא נמס אבל, בגשרים המופלאים הירוק העז כבר שלט בעוצמה. לפתע החל לרדת שלג קל מהסוג שאינו נערם אולם, שלג זה נתן תחושה של ריחוף וקלילות והוסיף מימד נוסף של יופי למקום.
גשר השטן
גשר השטן שמתוח לרוחבו של נהר ה Arda, הנהר הארוך ביותר ברודופים הוא אחד מהסמלים של העיירה Ardino. הגשר נבנה במאה ה 16 והוא עומד על תילו מאז, ללא שעבר כל שיפוץ - הוכחה לאיכות עבודת ההקמה שלו. הסולטן העות'מאני באותה תקופה, סלים ה - 1 בנה את הגשר במטרה לחבר את דרום בולגריה לים האגאי ובכך לחזק את קשרי המסחר ברחבי האימפריה העות'מאנית.
שמו המחייב של הגשר קשור לאגדה על צעיר מארדינו שהחליט להתמודד עם המשימה הקשה של בניית גשר מעל נהר הארדה הגועש. הוא ניסה מספר פעמים אך מעולם לא הצליח. לילה אחד התגלה אליו השטן ואמר לו שהוא יגלה לו את סוד ההקמה, אך רק אם יוכל לסיים את הגשר תוך 40 יום ולהטביע בו את דמות השטן, גלויה ובלתי נראית כאחד. מושג ובלתי מושג בו זמנית. עוד אמר השטן, כי אם הצעיר ייכשל השטן ייקח את נשמתו. הצעיר התמודד עם המשימה המכריעה בזמן ומילא את כל הדרישות.
אבל היכן מסתתרת דמותו של השטן? צריך קצת דמיון אבל, אלמנטים מהגשר, יחד עם ההשתקפות במים יוצרים בתנאי אור מסוימים דמות של פנים וקרניים (במבט מהגשר כלפי מטה והצידה). בעצם, צריך יותר מאשר קצת דמיון אולי אפילו אמונה...
אגדה אחרת מספרת על נערה שבמנוסתה מחיילים עות'מאנים חצתה את הגשר מצד אחד לשני והחיילים כשהגיעו לגשר ראו את דמות השטן במים, ולא העזו לחצות את הגשר. כך ניצלה הנערה וכך קיבל הגשר את שמו.
כך או כך, הגשר היפה הזה בעל השם הדרמטי הוא עדות ליכולת ארכיטקטונית מרשימה (נבנה כאמור במאה ה 16). גובהו 11.5 מ' (בשיא הגובה), אורכו 56 מ' ורוחבו 3.55 מ'. כאמור, זהו הגשר הגדול והמלכותי ביותר ברודופים והוא אחד מסמלי העיירה Ardino .
איך מגיעים? מ Ardino נוסעים לצפון מערב מרחק של כ 10 ק"מ, בדרך סלולה עד שמגיעים לחנייה קרוב לכניסה למתחם הפארק. הכניסה בתשלום במחיר שווה לכל נפש. ניתן לטייל מסביב, לעלות על הגשר לחצות את הנהר ולטייל בשבילים המסומנים בצורה טובה. אני הגעתי למקום ממש לפני הסגירה של האתר כך שהייתי בין היחידים שהסתובבו שם. המראות ממול הגשר ומהגשר עצמו יפים והמבקר בהחלט יכול להתרשם מעוצמת הזרימה של הנהר ומהטבע שמסביב. עדיף לבקר שלא בחגים או בסופי שבוע שאז המקום עשוי להיות עמוס יותר.
סלע הנשרים – אתר פולחן תראקי
בבולגריה אתרי פולחן תראקים רבים, הן ברודופים והן באזורי החוף של דרום הים השחור. אחד מהמפתיעים ביותר המצפינים סוד הוא האתר הידוע בשמו הנוכחי סלע הנשרים. בעבר נקרא המקום "Kartal Kaja", כלומר סלע העורב. מדוע וכיצד שונה לשם הנוכחי - לא ברור. המקדש התראקי הזה, כמו גם אחרים כמוהו, נשארים בגדר תעלומה. למה בחרו התראקים במקום הזה, איך בכלל הצליחו לחצוב את הכוכים כל כך גבוה בסלע עם הכלים של אז מבלי שיש יכולת להעמיד פיגום בשפוע התלול שלצד האתר, האם יש סמליות במספר ובסידור הכוכים, למה שימשו הכוכים, מדוע בחלק מהמקומות הם בודדים ובאחרים (למשל באתר הנוכחי) הם בקבוצות של עשרות - על כל השאלות הללו יש הרבה ספקולציות, אבל אין ראיות וודאיות.
איך מגיעים? האתר נמצא דרומית ל Ardino במרחק של כ 2 ק"מ. יש שילוט טוב לאתר וחלק מהדרך הוא בשביל צר המטפס לכיוון האתר אולם, הדרך באיכות טובה ואין כל קושי להגיע לשם ברכב. בכניסה לאתר חניה קטנה. הכניסה בתשלום, במחיר שווה לכל נפש. מהכניסה מתפתל שביל בתוך היער למרחק של כמה מאות מטרים ואז נגלה האתר במלוא תפארתו. מעניין, מסתורי ושווה ביקור.
מעניין אתכם? רוצים לדעת עוד? להתעמק? לחוות? לטייל איתי בבלקן?
השאירו פרטים ב׳צור קשר׳ או הרשמו ל Newsletter שלי ונהיה בקשר