עבר מפואר, הווה בעיצוב מחודש, ועתיד מאתגר.
שלום לכם, אז איך אומרים מקדוניה הצפונית או צפון מקדוניה? בכל מיני מקורות ניתן לראות את שתי הצורות. צפון מקדוניה נראה לי כמו צורת הסמיכות הצפון של מקדוניה, מה שעשוי להצביע על דרישות טריטוריאליות לגבי שאר החלקים של מקדוניה, ככל שישנן כאלו.
"מה זה חשוב", תשאלו? ובכן, ליוונים זה מאוד חשוב וגם לבולגרים זה חשוב – על זה, ראו בהמשך. מכאן והלאה אני אשתמש בשם "מקדוניה הצפונית" או לשם פשטות "מקדוניה" וזאת, מבלי לנקוט עמדה כדי שלא להכעיס מקדונים, יוונים, בולגרים או גורמים אחרים בבלקן...
לא מזמן חזרתי מטיול נהדר שהובלתי למקדוניה הצפונית. מאמר זה יהיה הראשון בסדרת מאמרים בהם אשתף אתכם ברשמיי וגם קצת ידע בסיסי.
תעודת זהות
מקדוניה הצפונית (להלן: "מקדוניה") היא מדינה השוכנת בדרום-מזרח אירופה, ללא מוצא לים ואשר גובלת ביוון בדרום, באלבניה במערב, בסרביה ובקוסובו בצפון, ובבולגריה במזרח.
שטחה של מקדוניה הוא כ 25,000 קמ"ר ואוכלוסייתה קצת מעל 2 מיליון תושבים. כרבע מהאוכלוסייה מרוכזת במחוז סקופיה רבתי. כלומר, בהשוואה לישראל (בגבולות ה"קו הירוק") שטחה של הרפובליקה גדול בכ 22% ואוכלוסייתה מהווה 22% מאוכלוסיית ישראל (נתוני 2022). אם כן, מקדוניה דלילה יותר וצפופה פחות מישראל (בערך 1/6) ואת זה מרגישים בכל צעד ושעל כשמטיילים במרחבים הפתוחים והירוקים, או בהרים של מקדוניה.
ההרכב האתני של האוכלוסייה הוא: 65% מקדונים (ברובם נוצרים אורתודוכסים), 25% אלבנים (מוסלמים סונים), 10% אחרים – טורקים, צוענים, סרבים וולאכים.
ציוני דרך היסטוריים
ממלכת פאוניה השתרעה בשטחים הידועים כיום כמקדוניה. היא השתרעה ממקורות נהר ה Vardar, שחוצה את מקדוניה ונשפך לים האגאי בקרבת סלוניקי שביוון ומזרחה לכיוון הרי הרודופי שבבולגריה. לפי מקורות היסטוריים שונים, הפאונים מוזכרים עוד במאה ה - 12 לפנה"ס כמי שהשתתפו יחד עם היוונים במצור על טרויה. מממצאים ארכאולוגיים שונים, כולל מטבעות זהב שנמצאו בחפירות שונות ניתן לומר שלפחות במאה ה-6 לפנה"ס הפאונים היו עדיין בשטח. בירתם הייתה בעיר Vilazura (כיום: וולס) ומאוחר יותר הבירה עברה ל Stobi. במאה ה - 4 לפנה"ס מצרף המלך פיליפוס ה 2 את פאוניה כמדינה וואסלית למוקדון.
בשנת 338 לפנה"ס, בקרב Chaeronea, מנצח המלך המוקדוני פיליפוס ה-2 את ערי המדינה היווניות. פיליפוס מקים את הברית הקורינתית המאחדת את ערי המדינה היווניות (לא כולל ספרטה) והוא מוכרז כשליט יוון ומוקדון. בעקבות זאת, מתחילות ההכנות למלחמה מול האימפריה הפרסית.
שנתיים בלבד לאחר מכן, בשנת 336 נרצח פיליפוס ה-2 על-ידי אחד משומרי ראשו ולמלך נבחר בנו אלכסנדר ה-3, הידוע גם בכינוי אלכסנדר מוקדון, או אלכסנדר הגדול והוא רק בין 20. הליגה הקורינתית מאיימת להתפרק ותבאי מורדת באלכסנדר. אלכסנדר מכנס את הליגה בקורינתוס ושם הוא מוכרז כמנהיג הבלתי מעורער של הליגה הקורינתית (ידועה גם בשם הליגה ההלנית) במלחמה מול האימפריה הפרסית. תבאי נענשת ומוחרבת כהרתעה מול כל ניסיון מרידה עתידית או פרישה מהליגה ההלנית.
בשנת 334 לפנה"ס מתחיל אלכסנדר במסע כיבושיו-מסע שנמשך יותר מעשור עד למותו בשנת 323 לפנה"ס בבבל. בשלב ראשון מנצח אלכסנדר מוקדון את המלך הפרסי דאריוס ה-3 בקרב Issus ובהמשך הוא מכריע את האימפריה הפרסית בקרב Gaugamela.
בשיאה של האימפריה היא כללה את חבל הבלקן, אסיה הקטנה, מרבית שטחה של מצריים, חלקים מלוב, פלשתינה, פניקיה, סוריה, בבל, פרס, ושטחים של הינדו קוש ועד לפאתי הודו.
בשטחים שנכבשו על-ידי צבאו של אלכסנדר הוא מקים ערים רבות חלקן, כמו אלכסנדריה במצריים ואלכסנדרופוליס ביוון מנציחות את שמו, עד היום. ערים אחרות שהקים אלכסנדר ושעל יסודותיהם קיימות ערים בהווה נמצאות בשטחן של: טורקיה, סוריה, ירדן, עיראק, אירן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, אפגניסטן, פקיסטן ו"התחנה הסופית" שרידי המצודה הידועה בכינויה Alexandria (on the) hypasis שבהודו (חבל פונג'אב).
כעבור מסע כיבושים של מעל עשור, ולאור סימני התמרדות של צבאו המותש משנים של לחימה, מחליט אלכסנדר בהתייעצות עם מפקדי צבאו לסיים את מסע הכיבושים ולחזור לבבל.
תוך 15 שנה, מקרב Chaeronea ועד מותו של אלכסנדר מוקדון, משתנה ההיסטוריה של העולם העתיק מקצה לקצה. האימפריה היוונית חדלה להתקיים ומשנה את פניה ולאחר מכן גם האימפריה הפרסית חדלה להתקיים. המוקדונים שנטמעים ביוונים של המאה ה 3 לפנה"ס מפיצים את התרבות ההלניסטית ברחבי העולם העתיק.
מותו של אלכסנדר בבבל, בשנת 323 מוביל להתפרקות האימפריה האדירה בעקבות מלחמות הדיאדוכים. הדיאדוכים (יורשים ביוונית) התפלגו ל 3 קבוצות עיקריות: האנטיגונים, ששלטו במוקדון, התלמאים ששלטו במצריים והסלואקים ששלטו באזור פניקיה, סוריה ופלשתינה. בשלב הראשון, עד תחילת המאה ה - 3 לפנה"ס התחולל המאבק על חלוקת השלל הראשונית, בין 3 הקבוצות העיקריות. בסיום שלב זה, חלק מהעולם ההלניסטי (העולם התלמאי שבמצריים) עבר לתקופה של שלום ושגשוג אך בצפון העולם ההלניסטי, ביוון ובאסיה הקטנה נמשכו קרבות השליטה עד לכיבושה של מוקדון על-ידי אנטיגונוס ה-2, הקמתה של הממלכה הסלואקית ומספר ממלכות הלניסטיות במרכז אסיה. אמנם, העימות הרשמי בין היורשים הסתיים אולם, עימותים מקומיים ומעשי איבה נמשכו עד לשקיעת העולם ההלניסטי ועלייתה של רומא.
במאה ה-3 וה-2 לפנה"ס בעקבות מלחמות בין המוקדונים לכוחה העולה של האימפריה הרומית הפכה מקדוניה לפרובינציה רומית.
פלישת השבטים הסלאביים בסוף המאה ה-6 לספירה, יחד עם השבטים הבולגרים במקביל להתפוררות השליטה הביזנטית באזור, גרמה להטמעתם בין תושבי האזור היוונים, התראקים ואחרים ואלה יצרו את האימפריה הבולגרית הראשונה. בעקבות מלחמות בלתי פוסקות, בין האימפריה הבולגרית לאימפריה הביזנטית השתנו הגבולות של הממלכה תדיר ובירת הממלכה נדדה עד שבמאה ה-10 התבססה בעיר אוכריד שבמקדוניה. בין המאות 9-11 התבססה הנצרות באזור, פותח הכתב הגלגוליטי על-ידי הנזירים היווניים-ביזנטיים קיריל ומתודיוס והמשכו על-ידי קלמנט מאוכריד יוצרו של הכתב הקרילי ושל נאום הקדוש, מייסד בית הספר הסלאבי של אוכריד.
נדנדת השליטה באזור עברה מידי האימפריה הבולגרית לאימפריה הביזנטית במהלך המאות ה 11-14 ולבסוף, הפך האזור לחלק מהאימפריה הסרבית. כמה עשורים לאחר מכן, הפך האזור לחלק מהאימפריה העות'מאנית ששלטה בבלקן במשך כ 500 שנים רצופות, עד לתחילת המאה ה-20.
בזמן השלטון העות'מאני בשטחי מקדוניה, שהיה קשוח במידה רבה, היו התקוממויות מקומיות בתקופות שונות. אחת ההתנגדויות הראשונות הייתה במאה ה - 17 וידועה בשם מרד קארפוש (שנת 1689). המרד דוכא באכזריות
וקארפוש (המלך של קומאנובו ) הוצא להורג. בתחילת המאה ה-20 פורץ מרד ביום איליה הקדוש, הידוע בשם מרד אילינדן, שנחל בהתחלה הצלחה כולל הקמת רפובליקת קרושבו (Krushevo) אולם, זאת הייתה הצלחה קצרת מועד, המרד דוכא באכזריות ובמחיר דמים גבוה. למרות זאת, מרד זה נחשב רעיונית, כאבן הפינה להקמתה של הרפובליקה של מקדוניה בעת החדשה.
בעקבות התפוררות האימפריה העות'מאנית ומלחמות הבלקן בשנים 1912-1913 חלקים מסוימים מחבל הארץ ההיסטורי הידוע בשם מקדוניה התחלק, בין יוון, לבין בולגריה וסרביה.
לאחר מלחמת הבלקן הראשונה, האזור של מקדוניה הורדארית סופח לממלכת סרביה ובהמשך הפכה הממלכה לממלכת הסרבים הקרואטים והסלובנים (שמה שונה בהמשך לממלכת יוגוסלביה).
במלחמת העולם השנייה נכבשה יוגוסלביה על –ידי מדינות הציר והאזור של מקדוניה חולק, בין בולגריה לבין אלבניה (שנשלטה על –ידי האיטלקים) . בתום המלחמה ולאחר הקמת המדינה היוגוסלבית, נכללה מקדוניה בפדרציה היוגוסלבית כאוטונומיה הידועה בשם הרפובליקה העממית של מקדוניה ובהמשך שונה שמה לרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. בעקבות התפוררותה של הפדרציה היוגוסלבית, לאחר מותו של מייסדה המרשל טיטו, פרשה האוטונומיה המקדונית מהאיחוד ובשנת 1991 הוכרזה מקדוניה כישות עצמאית מדינית.
חלפו 2282 שנים, מאז ניצחון פיליפוס ה-2 בקרב Chaeronea ועד שניתן היה להכריז, כי שוב יש למקדונים בית לאומי במסגרת של ישות מדינית כלשהי, אפילו שהיא חלק מישות מדינית אחרת (שהרי הישות הזאת שהוכרזה ב 1944 הייתה עדיין חלק מיוגוסלביה). יחלפו עוד 47 שנים עד להקמתה של מדינה ריבונית עצמאית, בתאריך 8 בספטמבר 1991.
באופן רשמי יום העצמאות של מקדוניה נחגג בתאריך ה 8 בספטמבר. בבלקן כמו בבלקן, שום דבר אינו פשוט וחד משמעי. גם התאריך 2 באוגוסט 1944 מציין את יום היווסדה של הרפובליקה העממית של מקדוניה (יום הרפובליקה), כחלק מאזור שהיה בשליטת יוגוסלביה. התאריך 2 באוגוסט מציין גם את תאריך ההתקוממות נגד העות'מאנים (התקוממות אילינדן) שנחגג גם כחג דתי (יום הקדוש איליה). כדי לסבך את הדברים עוד יותר, גם נושא זה טעון ושנוי במחלוקת, בשאלה האם מרד זה היה בעל אוריאנטציה ויוזמה בולגרית או מקדונית-מורכב.....וטעון.....
כפי שהזכרתי קודם, כתוצאה ממלחמות הבלקן ה-1 וה-2, ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו בין הצדדים המעורבים במלחמה והמעצמות שנתנו חסות להסכמים אלו, השטחים ההיסטוריים של מוקדון העתיקה התחלקו, בין סרביה, יוון ובולגריה: החלק המהווה את המדינה הריבונית המקדונית של היום מכונה גם מקדוניה הוארדרית (על-שם נהר הוארדר החוצה אותה לכל אורכה), החלק שבבולגריה ידוע גם בשם מקדוניה של פירין (ע"ש רכס הרי פירין שבשטח המדובר) ואילו בצפון יוון נכלל חבל ארץ הידוע בשם מקדוניה.
עם הקמתה ביקשה הרפובליקה לאמץ לעצמה סמלים הקשורים למוקדון העתיקה (דוגמת "שמש ורגינה") ולשלבה בדגל המדינה אולם, היות והמחוז הצפוני של יוון הגובל ברפובליקה נקרא אף הוא "מקדוניה" על-שם מקדוניה העתיקה שהתקיימה מצפון ליוון והתאחדה איתה במאה ה-4 לפנה"ס, הוביל העניין לסכסוך מתמשך ומחאה חריפה של יוון. גם סוגיית השם של המדינה החדשה היוותה בעיה בעיני שכנתה מדרום.
לאחר קבלת העצמאות היא נקראה" הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה ובשנת 1993 היא התקבלה לאו"ם בשם הזמני:
The Former Yugoslav Republic of Macedonia (FYROM)
משנת 2018 ועד לתחילת שנת 2019 נוהלו מגעים, בין יוון, לבין מקדוניה הצפונית לשינוי שמה הרשמי של הרפובליקה ולבסוף הוחלט על השם הנוכחי: הרפובליקה של מקדוניה הצפונית. השינוי אושר בפרלמנט של מקדוניה הצפונית וגם הוסכם בפרלמנט היווני. גם היום בשלטי ההכוונה בכבישים בצפון יוון ניתן לראות הכוונה לערים מקדוניות, מבלי לציין את שם המדינה.
מאז הכרזת העצמאות בשנת 1991 שוררת מידה מסוימת של מתיחות אתנית, בין האוכלוסייה המקדונית הסלאבית, לבין המיעוט האלבני. בשנת 2001 פרצו עימותים צבאיים, בין בדלנים אלבנים לממשלה בצפון מערב המדינה. העימותים הסתיימו, בהתערבות של כוח לשמירת הפסקת אש מטעם נאט"ו, תוך הענקת אוטונומיה תרבותית גדולה יותר למיעוט האלבני והגברת כוחו הפוליטי מחד, ומאידך וויתור המיעוט הבדלני האלבני על דרישותיו להיפרדות מדינית והכרה בריבונות והממסד המקדוני.
למקדוניה שאיפה להצטרף לאיחוד האירופי אולם, טרם הושגה לכך הסכמה של כלל חברות האיחוד, מה שמונע את צירופה. קודם, הייתה זו יוון שהתנגדה על רקע סוגיית השם של המדינה וניכוס סממנים לאומיים/היסטוריים וכעת, נותרה ההתנגדות של בולגריה שטוענת, כי על המדינה המקדונית להכיר בכך, שהעם המקדוני, שפתו ותרבותו הם חלק מהתרבות וההיסטוריה הבולגרית. לכל הפחות, ישנה בחלקים ניכרים של ההיסטוריה חפיפה, בין הבולגרים, לבין המקדונים מה שעשוי להסביר, כי מלכים בולגריים נחשבים בעיני מקדונים כמלכים מקדוניים, אישים שונים שלחמו למען שחרור מקדוניה מהעול העות'מאני נחשבים גיבורים לאומיים, הן במקדוניה, והן בבולגריה וסוגיה היסטורית/דתית חשובה לא פחות נוגעת לממציאי הכתב הגלגוליטי והקרילי (האחים הקדושים קיריל ומטודי שהמקור שלהם הוא בכלל יווני-ביזנטי, ממציאי הכתב הגלגוליטי והקדוש קלמנט מאוכריד והקדוש נאום- מפתחי הכתב הקרילי ומקימי בית הספר בשפה הסלאבית שבאוכריד, שהם ממוצא בולגרי אבל שפעלו באזור מקדוניה, כשזאת הייתה חלק מהאימפריה הבולגרית הראשונה).
היהודים במקדוניה
יהודים התיישבו במקדוניה עוד במאה ה-3 וה-4 לספירה אולם, במספרים יחסית נמוכים. בזמן האימפריה העות'מאנית ובעקבות גירוש ספרד ואח"כ הגירוש מפורטוגל בסוף המאה ה 15 נפוצו היהודים מחצי האי האיברי לכל עבר. חלק הצפין לכיוון הולנד וגרמניה, חלק הדרים לחופי אפריקה הצפונית וחלק משמעותי, בעידודו של הסולטן התיישב ברחבי האימפריה. היהודים הגיעו לבלקן מכיוון אלבניה, או מכיוון יוון. במקדוניה, היהודים התיישבו בעיקר באזור סקופיה ובאזור ביטולה (מונאסטיר, שמה בתקופה העות'מאנית). ערב מלחמת העולם השנייה היו במקדוניה כ- 7,800 יהודים.
במלחמת העולם השנייה נכבשה יוגוסלביה על –ידי מדינות הציר והאזור של מקדוניה חולק, בין בולגריה לבין אלבניה (שנשלטה על –ידי האיטלקים). הצבא הבולגרי היה אחראי על איסוף וגירוש היהודים משטחים אלו (מקדוניה, תראקיה וחבל פירוט שביוגוסלביה). במרץ 1943 בוצעה האקציה לאיסוף היהודים, שגורשו לטרבלינקה. כולם – לא שרדו. כך, בא הסוף על קהילת יהודי מקדוניה.
הסיפור של שואת יהודי מקדוניה מוצנע ולא קיבל עדיין את ההד הראוי לו. ייתכן, היות ומדובר במספרים מוחלטים קטנים יחסית אולם, החורבן של הקהילה היה מוחלט והיסטוריה של מאות שנים נכחדה. שרידים מסוימים ניתן לראות בבית העלמין ההרוס שבביטולה וכן לאורך Shirok Sokak המדרחוב המרשים של העיר, וגם בחלקים של העיר העתיקה שם היו שכונות של יהודים, בתי כנסת, בתי ספר ובתי מסחר ומלאכה.
לא מזמן בשנת 2021, פורסם בבולגריה ספר הדן בתפקידו של הצבא הבולגרי בהצלת יהודי בולגריה. לא כאן המקום לדון בסוגיה זו אולם אציין רק, כי בהקדמה לספר מצוטטת הצהרה שפורסמה באסיפה הלאומית הבולגרית ה- 41 לציון 70 שנה להצלת יהודי בולגריה (בשנת 2013). בין השאר נאמר שם:
" בהערכה אובייקטיבית היסטורית לא ניתן להכחיש, כי 11,343 יהודים גורשו מצפון יוון וממלכת יוגוסלביה, שהיו תחת סמכות שיפוט גרמנית. במקביל לגינוי מעשים נפשעים אלו של הפיקוד הנאצי, אנו מצטערים שלא היה זה בכוחו של המינהל הבולגרי למנוע זאת".
גם נקודה זו היא נקודת טעונה, בין הבולגרים למקדונים והמקדונים נוטים לייחס את האחריות לשואת יהודי מקדוניה לבולגרים ששימשו ככוח כובש בזמן מלחמת העולם השנייה. במוזיאון השואה, אותו הקימו המקדונים בסקופיה, אחד מהמוצגים המרכזיים הוא קרון רכבת של חברת הרכבות הבולגרית וזה מודגש בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
השאלה, האם יהודי בולגריה ("בולגריה הישנה") ניצלו במחיר החורבן של הקהילה היהודית במקדוניה, בתראקיה ובחבל פירוט, היא סוגיה פתוחה ונתונה לוויכוח ופרשנות היסטורית. גם כאן, תלוי מי הנשאלים. רק ההיסטוריה תשפוט.
הווה בעיצוב מחודש
מקדוניה – זה שם מחייב. ישר עולות מחשבות על אלכסנדר הגדול, על כיבוש העולם העתיק. כוכבם של המוקדונים זרח כמו מטאור בשמי העולם העתיק אולם, די מהר הם ירדו מגדולתם המדינית, נדרסים תחת המגף הרומי, הביזנטי, הבולגרי, הסרבי, והעות'מאני. כשכל הבלקן איכשהו הסתדר מהבחינה המדינית- עוצבו גבולותיה של יוון, רומניה, סרביה, בולגריה, אלבניה ועוד, עדיין נותרה מקדוניה ישות המחפשת הכרה ועצמאות.
במקדוניה הדגל המקדוני הרשמי מתנוסס בכל רחבי המדינה- בשטחים פתוחים, כמו במרכזי הערים תוך הפגנת נוכחות וגאווה לאומית. בנוסף לדגל זה, מתנוסס באזורי הגבול המערבי והצפון מערבי במקומות רבים גם הדגל האלבני. הסכסוך הצבאי בשנת 2001 שנקטע בתחילתו בעקבות מעורבות אמריקאית ואירופית הוביל להסכם אוכריד, ששיפר את מצבו של המיעוט האלבני תוך שינויים מרחיקי לכת בחוקה המקדונית. אוניברסיטאות הוקמו בעבור האלבנים, סמלים לאומיים - כמו הדגל האלבני האדום, עם הנשר השחור - אושרו לשימוש באזורים בהם הם מתרכזים, וכוחם בפוליטיקה, במשטרה ובצבא הוגדל באופן משמעותי. האלבנים של מקדוניה ויתרו על שאיפתם לעצמאות ושיפרו את מעמדם בתוך המדינה המקדונית.
בתאריך 28.11.2006 שידוע גם כ"יום הדגל האלבני" נחנך בליבה של סקופיה מוניומנט של Skanderbeg , שהוא גיבור לאומי אלבני, כשהוא רכוב על סוס. אותו Skanderbeg , צמח בחצר הסולטן בקונסטנטינופול ו"חצה את הקווים" מהצד העות'מאני לצד האלבני, כשהוא הופך למנהיג של ישות אלבנית קטנה (הברית של Lezhe). מאוחר יותר, הוא הופך למפקד בצבא הונציאני שנלחם באימפריה העות'מאנית במלחמה הידועה בשם המלחמה העות'מאנית-ונציאנית (1463-1479).
הקמת המוניומנט הזה בסקופיה, לוותה במחלוקת גדולה מסיבות מובנות: המיעוט הטורקי שבמקדוניה רואה בו אויב האיסלם היות ו"חצה את הקווים" ואף המיר את דתו. מצד שני, האלבנים רואים בו גיבור לאומי והוא היה דמות נערצת ומודל לחיקוי במאה ה-19 בעת ההתעוררות הלאומית האלבנית. מזווית אחרת, יש החוששים, כי הנצחתו תעורר שוב שאיפות לאומיות של המיעוט האלבני בטריטוריה של מקדוניה. כך או כך לטעמי, פסלו המרשים ומיקומו המרכזי הם הוכחה שאפשר (אולי) גם להתעלות על רגשות לאומניים ואיבה נושנה. אפשר לראות בהקמת הפסל המרשים סמל לגיוון האתני של המדינה המקדונית וגם לשניות והמורכבות של החברה המקדונית. אני רוצה להאמין, שאזרחי מקדוניה בחרו לחיות יחד כשהם תלויים האחד בשני, במקום להיות תלויים האחד ליד השני. נותן חומר למחשבה, לא?
מיזם סקופיה 2014
המיזם הוכרז בשנת 2010, במטרה להעניק לבירה סגנון קלאסי יותר. צריך לזכור, כי את מקדוניה, עפ"י תיעוד היסטורי, פקדו כמה רעידות אדמה קשות שהחריבו את סקופיה בגלגוליה השונים, החל מהמאה ה 6, כשהאחרונה וההרסנית שבהם ארעה בשנת 1963. כך, שאין זה טבעי למצוא באזור מבנים בסגנון ניאו קלאסי. המיזם כלל הקמת מבנים, בנייני ממשלה, מוזיאונים ואנדרטאות המתארות דמויות היסטוריות מאזור מקדוניה. הנושא עורר מחלוקת פנימית, האם המיזם מנסה לכפות נרטיב של ההיסטוריה המקדונית ולקדם את הזהות המקדונית דרך עיצוב מחדש, תוך כדי קונפליקט עם השכנים שמסביב (היוונים, הבולגרים, והאלבנים – כל אחד וסיבותיו). את כל זה צריך גם לבחון דרך ההיבט הכלכלי, שכן המיזם מוערך בעלות של מאות מיליוני יורו, במדינה שמצבה הכלכלי רעוע למדיי. בשנת 2018, הודיעה הממשלה המקדונית על הפסקת המיזם ועל צמצום היקפו, כולל הסרת חלק מהאנדרטות השנויות במחלוקת.
אחרית דבר - עתיד מאתגר
שאלת הזהות המקדונית היא שאלה מעניינת ומורכבת והתשובה ל"מיהו מקדוני" ו"מהי מקדוניה" תלויה בזהות הנשאלים. אני חושב שעם "יד על הלב" אין מקדונים שסבורים ששורשיהם נטועים בימי המוקדונים מלפני יותר מ 2400 שנה. די אם נקשיב לשפה, נקרא את הכתבים, נשמע את המוסיקה, נרקוד את הריקודים העממיים ונאכל את המאכלים המסורתיים כדי שלא נפסול את האפשרות שהשורשים הם תערובת של רבדים היסטוריים בני מאות ואלפי שנים והשפעות של אימפריות אדירות - היוונית, הרומית, הביזאנטית, הבולגרית, הסרבית והעות'מאנית. בקיצור ניתן לומר שבכל הקשור למקדוניה יש יותר מאמת אחת.
לפני ימים אחדים התקבלה בפרלמנט הבולגרי החלטה שמשמעותה קבלת הצעת הגישור של נשיא צרפת מקרון בעניין היחסים, שבין מקדוניה, לבין בולגריה. כעת, הכדור במגרש המקדוני. על-פי ההחלטה של הפרלמנט שנתמכה כעת, בין השאר על-ידי המפלגה שהטילה את הוטו לפני מספר שנים, הוטו יוסר בתמורה להתחייבות אירופאית שעמדתה של בולגריה בעניינים שבמחלוקת בינה לבין מקדוניה יתקבלו. מנגד, המקדונים כמובן שענו שההצעה אינה מקובלת עליהם במתכונתה הנוכחית. במילים אחרות, המשך עוד יבוא..
פסל אלכסנדר מוקדון, בסקופיה
צילום: אורי לוי
מעניין אתכם? רוצים לדעת עוד? להתעמק? לחוות? לטייל איתי בבלקן?
השאירו פרטים ב׳צור קשר׳ או הרשמו ל Newsletter שלי ונהיה בקשר
Comentarios